יישור שיניים הוא תהליך מורכב שיכול להמשך חודשים ארוכים ולכלול מספר מפגשים במרפאת השיניים. המטרה היא כמובן לשקם את השיניים ליצירת קשת שיניים בריאה, ללא שיניים עודפות או עקומות, למראה שיניים ישרות ואסתטיות. אך מה עושים עם שיני הבינה שטרם צמחו? מה קורה כששיני בינה צומחות לאחר סיום התהליך האורתודנטי? מה הקשר בין שיני הבינה ליישור שיניים ומה עושים כדי לטפל בבעיה?
מהן שיני הבינה ומה ההבדל בינן לשיניים האחרות שלנו?
ההבדל המרכזי בין שיני הבינה לשיניים האחרות שלנו הוא זמן בקיעתן. שיני הבינה שלנו הן האחרונות לצמוח מבין כל השיניים – בין גיל 18 ועד 25 עבור רוב האנשים. שיני הבינה ממוקמות אחרונות בשורה ליד השיניים הטוחנות. הן מכונות שיני בינה מכיוון שהן צומחות בגיל הבגרות ולא הילדות כמו יתר השיניים. שן בינה אחת תצמח בכל צד בכל לסת – סך הכל 4 שיניים.
למה שיני הבינה גורמות לכל כך הרבה "צרות"?
בקשת שיניים מלאה 28 שיניים כשלכל אחת תפקיד ומקום מיועד בלסת העליונה והתחתונה. הבעיה מתחילה בכך שאצל מרבית האנשים אין מקום לעוד 4 שיניים. מבנה הלסתות פשוט לא מאפשר צמיחה של שן נוספת בכל צד. אך מה קורה כששן מנסה בכל זאת "להידחף" פנימה? יש כמה אפשרויות:
- השן תצמח בצורה בריאה, מלאה ותצטרף ליתר השיניים ללא בעיות מיוחדות.
- השן תבקע בצורה עקומה שלוחצת על השן שלידה.
- השן תבקע חלקית בלבד.
- השן לא תבקע כלל ותישאר "כלואה" בתוך עצם הלסת.
למרבה הצער, עבור מרבית האנשים האופציה הראשונה לא אפשרית בשל מבנה הלסת האנושית ושיני הבינה בוקעות בצורה לא מלאה, לא בריאה או לא בוקעות בכלל. מכיוון שהצמיחה שלהן לקויה הן נוטות לסבול מעששת, קשה מאוד לנקות אותן (גם בגלל שהן צומחות חלקית או לא כראוי וגם בגלל המיקום שלהן), הן נוטות לגרום לדלקות חניכיים ולפגוע בשן הסמוכה להן. במקרים קיצוניים עשוי להתפתח כיס מורסה המתפשטת לעצם הלסת וגורמת לזיהום והרס שלה. מכיוון שלמעשה אין לנו כל צורך בשיני הבינה ואיכות הלעיסה לא מושפעת מנוכחותן, כאשר רופא השיניים מזהה בעיה הוא ימליץ לעקור אותן כדי לשמור על בריאות יתר השיניים ולמנוע מהמטופל בעיות עתידיות.
האם שן בינה יכולה לגרום לתזוזת שיניים עד לצורך ביישור אורתודנטי?
אכן כן, אחת הבעיות ששיני בינה עלולות לגרום להן היא תזוזה של קשת השיניים, עד למצב בו יש צורך לעבור יישור שיניים. מכיוון שלשיני הבינה למעשה אין די מקום לצמוח הן עשויות ללחוץ על השיניים הסמוכות. הלחץ גורם ליתר השיניים לנוע למנח לא תקין ולא ישר. לעיתים יש צורך ביישור קל אך במקרים מסוימים, התזוזה בשל הלחץ משיני הבינה כה גדולה עד להשפעה על המנשך, על מראה השיניים ועל בריאותן. במצב כזה אורתודנט ימליץ על יישור מורכב יותר לשיקום קשת השיניים (אחת או שתיהן). הבעיה נוצרת בדרך כלל אצל מבוגרים מעל גיל 25, לאחר שכל שיני הבינה שלהם סיימו את תקופת בקיעתן.
מדוע שן בינה שלא צומחת תקין פוגעת ביישור השיניים?
מרבית המטופלים ביישור שיניים עושים זאת בצעירותם בשל שינים עקומות ולא אסתטיות, גשר לשיניים בגיל הנעורים הוא מראה נפוץ שרבים מאתנו מכירים היטב. יישור השיניים הוא תהליך שלוקח בין חצי שנה ל-24 חודשים בדרך כלל, בסופו קשת השיניים נמצאת במנח תקין ואסתטי. אך אם ניקח בחשבון את העובדה ששיני הבינה לא צומחות עד גיל 20-25 בממוצע הרי שהצמיחה שלהן מתרחשת הרבה אחרי שהשיניים כבר עברו את תהליך היישור. שן הבינה עלולה ללחוץ על השיניים הסמוכות ולהזיז אותן וכך למעשה לגרום לצורך מחודש ביישור שלהן.
האם שן בינה כלואה יכולה להפריע ליישור שיניים?
שיני הבינה שלנו לא תמיד צומחות כראוי ולעיתים אפילו לא בכלל ונותרות "כלואות" בתוך עצם הלסת. אם השן לא גורמת לבעיות מיוחדות ולא מפריעה לשן הסמוכה אליה ההמלצה תהייה בדרך כלל להשאיר אותה במקומה. אך מה קורה כשיש צורך ביישור שיניים? במצב כזה יש חשש שהשן תפריע ליישור ולא תאפשר לגשר לעשות את פעולתו כראוי. בנוסף, אם השן לוחצת על השן שלידה היא עשויה לגרום לבעיות ביישור השיניים במיוחד אם המטופל צעיר, מתחת לגיל בו צומחות שיני הבינה.
האם כדאי לעקור שן בינה כהכנה ליישור שיניים?
ההחלטה האם לעקור שן בינה לפני תחילת תהליך יישור שיניים מורכבת ויש להשאיר אותה לאורתודנט – המומחה ביישור שיניים. האורתודונט יבחן את המצב של שן הבינה, האם היא סיימה את תנועתה, האם היא בקעה כראוי או לא, האם יש לה די מקום או שהיא לוחצת על השן שלידה ועוד. אם מדובר במטופל צעיר שטרם הגיע לגיל בו צומחות שיני הבינה הרופא יעריך את הסיכוי לבעיות עתידיות מול חוסר הנוחות שבעקירת שן וייתן את המלצתו. ההערכה נעשית לאור צילומי הדמיה, הפרקטיקות האורתודנטיות המקובלות וניסיונו של הרופא. במרבית המקרים, ככל שנקדים לסלק את שיני הבינה כך יש סיכוי טוב יותר להחלמה מהירה, מינימום תופעות לוואי ומינימום חוסר נוחות. אך כאמור, הרופא הוא זה שייתן את המלצתו לכל מטופל באופן אינדיבידואלי על פי נתוניו האישיים.
